<h1>רי"ץ גיאת הלכ' אבל ע' נ"ז</h1>
<h2>דף כד:</h2>
והלכה ראש השנה ויום הכפורים כרגלים והוקשו כל המועדים זה לזה דכתיב [ויקרא כ"ג, ד'] אלה מועדי ה'. הילכך יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן י"ד משום דיום א' לפני החג ואפילו שעה אחת חשוב ז' דהא מבטל גזרת ז' ועצרת ז' דיש לה תשלומין ז' (ברגלים) [כרגלים] (חגיגה יז:) הרי כאן י"ד, ומשלים (י"ד) [ט"ז] למניין ל' וכן ערב ראש השנה וערב יום כיפור. ובהלכות [ל"ד ע"א] היכא דמת לו מת ער"ה עולה לו למניין ז' ורה"ש גופיה [ז'] וז' בין רה"ש ליו"כ ויום כפורים גופיה הרי כ"ח, נקיט ליה לבתר יום הכפורים תרין יומין למשלם תלתין יומי ומגלח ערב סוכות וכן הלכתא. ואין אנו צריכין לכל כך איתקש רה"ש ויו"כ לרגלים לכולהו מילי איתקש וכשם שהרגלים מפסיקין ואין עולין וח' ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזרת ל' הכי נמי כך דינן. ואם מת לו מת ח' ימים קודם לר"ה ויה"כ אימני שבעה (כאסא) [כאבא] שאול בטלה הימנו גזרת ל' ומותר לגלח. וכיון שכן היכא שמת לו מת ער"ה כשמגיע עיוה"כ מגלח דהוו להו כ"א ימים לפני יום הכפורים ובטלה הימנו גזרת ל' ואינו צריך לכלום תוספות. וכן יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום ומונה ט' ימים לאחר מכאן ומגלח. ודאמרי בעלמא דשמיני של עצרת רגל בפני עצמו הוא להא מלתא הוא דאהני דחשיב ז' יומין כרגלים. בירושלמי (ה"ו) אין מראים פנים לא בראש השנה ולא ביום הכפורים. חל יום הכפורים להיות בשבת מראין לו פנים כהדא דר' חזקיה הוה עובדא סלקין רבנין למיחמי ליה אפין בצומא רבא אמר לון כלום אמרו אין מראין לו פנים לא בר"ה ולא ביוה"כ לא מפני התפלה שנייא היא יוה"כ שחל להיות בשבת. ולענין אבל ברגל איתמר התם מהו להראות לו פנים ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא והלא אמרו אין אבלות בשבת מפני מה אמרו מותר להראות לו פנים לא מפני הכבוד הכי נמי מפני הכבוד אלא מותר להראות פני האבל בשבת וברגלים וביום הכפורים שחל להיות בשבת אבל בר"ה וביוה"כ לא מפני התפלה.
